טלי חתוקה 20 הובאו מומחים לסוף ידוע מראש . אחר כך יאמרו מקבלי ההחלטות כי "לא הגיעו לעיתונים" משום שהצליחו להגיע להסכמות עם העובדים . על הדברים שנאמרו ולא נאמרו באותה שעה ארוכה בחדר האוכל אני משוחחת עם אבי בטלפון . למרות המרחק הבין – יבשתי, קולו נשמע קרוב ואני יכולה לדמיין אותו ישוב בחלל המגורים . השיחה מתארכת, ואני, בתחושת הקלה, מתבוננת דרך החלון בשלג הנערם על המדרכה . החודשים האחרונים היו קשים, במיוחד הפירוק של המפעל ושל המכונות, שאותן הכיר והרכיב . החלפנו מילים ארוכות . עד ימיו האחרונים של המפעל התקשה אבי להאמין שהוא ייסגר . הוא אמנם ידע שמצב הטקסטיל קשה וכי מפעלי טקסטיל אחרים ברחבי הארץ נסגרו, אך סירב להיפרד מהחזון של מקימי המפעל, גם אם הם עצמם נפרדו ממנו שני עשורים קודם לכן . בכתיבת ספר זה ביקשתי להבין את היחס שלי למפעל, לאופן שבו השפיע על חינוכי . מחשבותיי הראשונות על סגירתו, כמו גם על בחינת הקשר בין קפיטליזם, תעשייה וסביבות עבודה, הבהירו לי כי קשר זה נזנח בשיח האדריכלי והתכנוני . זניחה זו מפתיעה במיוחד לאור העובדה שסביבות העבודה המעוצבות על ידי אדריכלים משפיעות על חיי היום – יום ...
אל הספר