להוריי כּמו אנשים שמתאסּפים בּחֲצות בּתַּחנה לָאוטובּוס האחרון שלּא יבוא, בּתּחילּה מְעַטִּים, אחר כָּך עוד וָעוד . זוׂ היתה הִזדּמּנות לִהיוֹת קרובים זֶה לָזֶה וּלשנּוֹת הכל וּלהתחיל יָחְדָּו עולם חָדָש . ( יהודה עמיחי, שעת החסד ) 9 תודות כתיבת ספר זה החלה בזמן השתלמותי בבוסטון . ייתכן כי השלג והקור, או אולי הספריות המהודרות, הם שעזרו לי לראות בעיניים אחרות את המציאות שממנה הגעתי . כתיבת הספר נמשכה כשש שנים . זו הייתה משימה מורכבת, שהצריכה מספר טיוטות . התקשיתי לכתוב על נושא כה קרוב – רחוק . קרוב — כי אבי עבד במפעל ארגמן, רחוק — כי מעולם לא עבדתי ולו יום אחד בְּמפעל או בסביבת ייצור אחרת . קושי נוסף מקורו בכך שאינני סופרת ; כתיבתי אקדמית ומרוחקת . ואולם, הצורך להשמיע חלק מן הקולות שכוננו את המפעל, כמו גם את הקול הפנימי שלי, האריכו את תהליך הכתיבה עד מאוד . בעבודה הממושכת על הספר הסתייעתי בעזרתם של רבים . תודה ראשונה נתונה לאחותי היקרה, נעמה, אשר סייעה לי, בסבלנות רבה, לארגן ולמיין את כל החומר הארכיוני שנאסף . תודה ליואב, בן זוגי, על סדרת התמונות של המפעל ועל שהקשיב לכל ההתלבטויות, קרא והעי...
אל הספר