182 נעמי לירן פריש העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי 443 ספראי מפרש : שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול" . ומלמדין - לא נאמר מיהם המלמדים ; ייתכן שהם חכמים, אך סביר יותר שהם אנשי המקדש, אותם לומר - בשבת, או אולי עדיף בערב שבת, כל מי שהגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה - כאמור אין אדם יכול לצאת ידי חובה ביום הראשון בלולבו של חברו, על כן מלמדים את העולים לתת את הלולב במתנה למי שיקבלו . 444 נשאלת השאלה, מה הייתה הפונקציה שלשמה חילקו את הלולב במתנה ? האתרוג, הלולב, ההדס והערבה שימשו להלל את ה' ולבקש ממנו ישועה, כפרה, משפט צדק, שפע, הצלחה, גשם, גאולה, תחיית 445 מבחינה אנתרופולוגית חלה חובה מתים, ניצחון על אויבים וכד' . לחלק לאחרים את החפצים המקודשים לקבוצה, ולמעשה, חילקו לא את החפץ עצמו, אלא את הכוחות שייחסו לו . בלא העברת 446 החפץ הופקעו ממנו השפעותיו המיטיבות . לפי המשנה, ביום טוב ראשון של החג התאסף בבית המקדש קהל עולי הרגל שהיה מורכב מאלו שהביאו את לולביהם יום קודם ולצדם אחרים שלא השיגו לולב . החזנים ( עובדי המקדש ) ניהלו מעין "טקס זריקת זרים" והקהל התחרה בתפיסתם . מכאן ...
אל הספר