עינת ברעם אשל 149 ראתה ההשכלה העברית דווקא באסתטיקה תכונת יסוד של העולם הקוסמי-טרנסצנדנטלי, המנחה את האדם לקיום נעלה מבחינה מוסרית . ואילו במחצית השנייה של המאה ה- 19 הוסיפה נוסחה זו להיות בעלת תוקף, אך נקודת המוצא שלה השתנתה : לא ראשה הטרנסצנדנטלי של "שלשלת ההוויה," אשר בסיסה הנחוּת הוא המציאות החומרית, נתפש כ"יש" הנעלה . דווקא המציאות הגשמית נתפשה כעת כהוויה הממשית, ולמידתה המדעית והאמנותית קיבלו גושפנקה מוסרית . 18 עם הדגשת עליונותם וקדימותם של חיי "העולם הזה" העמידה מערכת הספרות העברית במחצית השנייה של המאה ה- 19 פרדיגמה אסתטית ומוסרית מהפכנית . ראשית, הספרות היפה עצמה עברה טלטלה כשעל פניה הועדפו הספרות השימושית, המסות הדידקטיות וספרי המדע . 19 שנית, גם בתוכה פנימה התרחש מפנה ז'אנרי משמעותי : הפרוזה הוצבה בראש ההיררכיה הז'אנרית בעוד השירה האפית, פאר ספרות ההשכלה לפנים, נאבקה בעת ההיא על מעמדה . 20 גם הכלים הפואטיים השתכללו, וניכר שיצירות סיפוריות רבות חתרו לאיזון בין רובד העלילה הדרמטית שלהן לרובד הטיעונים והרעיונות האידאיים . חשיבות מיוחדת נודעה לעולמן התמאטי של יצירות השירה והפרו...
אל הספר