283 סוקר המשורר במבט אירוני קל את שגרת החיים והמשגלים בפומפיי בקיץ שנת ,79 ומזהה את ההתרעה שניתנה לתושבי העיר, מפני ההתפרצות הוולקנית של הווזוב, ב'שתיקת הכלבים', שחשו בצפוי לעיר והפסיקו לנבוח מרוב פחד . אלא שאנשים העסוקים במשגליהם הסבירו, בתערובת של התנשאות ותשוקה : "הֵם לֹא נוֹבְחִים / מִפְּנֵי שֶׁזֹּאת לֹא עוֹנָתָם" ( בית ב ) . האירוניה האמיתית נתונה, בסיומו של השיר, בידיו של המשורר, שנזקק-לא-נזקק לכמה מן המקורות היהודיים — "לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְהֶעָשָׁן", למשל, בכפל משמעותם, המקראית והוולקאנית — כדי לאשש את אמיתותו של אחד ממאמרי חז"ל הידועים : "וְאֵין אֲנַחְנוּ נִזְקָקִים / לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְהֶעָשָׁן כְּדֵי לְאַמֵּת / מַה שֶּׁאָמַר אוֹתוֹ חָכָם בִּשְׁעָתוֹ : / אֵין אָדָם מֵת, וּבְיָדוֹ / חֲצִי תַּאֲוָתוֹ" ( בית ג ) . מסתבר אפוא ששיר 'פוליטי' איננו חייב לעסוק בסכסוך היהודי ערבי . דיו בכך שהוא מעלה על סדר היום הציבורי סוגיות אקטואליות . השיר בן שני הבתים, "על הפלקל" ( השלמה , עמ' 69 ) , למשל, מתריע כנגד תרבות ה'סמוך' הישראלית . כזכור, בשנת 2001 קרסה תקרת 'אולמי ורסיי' בירושלים, מתחת לר...
אל הספר