262 הֶעָבָר אֶל הֶעָתִיד — / פֶסְטִיבָל שֶׁל דְּרָמָה סְבִיבָתִית" וכך ממשיך השיר, בבית השני, ומפתח את רעיון טשטוש התחומים המושגי, המכוון, בין הטרגדיה כאמנות תיאטרלית-מרוחקת, לבין הטרגדיה כמציאות חיים ממשית . בְּמִסְגֶּרֶת זוֹ הֻצְּגּוּ, וַעֲדַיִן מֹעֲלוֹת טְרָגֶדִיוֹת שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר, מִן הַיְדוּעוֹת, בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרִים עַל יַד חֶבְרוֹן, בְּסִמְטָאוֹת שֶׁל מַחֲנוֹת פְּלִיטִים וּבִמְבוֹכֵי הַקַּסְבָּאוֹת . הַמִּשְׁתַּתְּפִים אֵינָם מְיֻבָּאִים וְאַף אֵינָם מִקְצוֹעִיִּים . הֵם מִן הַמְּקוֹמִיִּים . יש משהו מצמרר בהצגת ההתרחשויות הקשות בשטחים כטרגדיות שקספיריות המשתתפות ב"פסטיבל של דרמה סביבתית" . המונח האופנתי מתחום תיאטרון השוליים ( פרינג', fringe ) , משמש בשיר לחשיפת המחיר הנורא שמשלמים המקומיים על מאבקם בכיבוש הישראלי . בבית השלישי בשיר מתאר המשורר את " . . . דַּנְקֶן, אִישׁ נְשׂוּא-פָּנִים / אֲשֶׁר אֵיננּוּ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ כִּי בִּשְׁנָתוֹ / יָבוֹא עָלָיו מוֹתוֹ, וְאֶת הַמֶּלֶךְ לִיר / נוֹשֵׂא אֶת גְּוִיָּתָהּ הַמְכֻוֶּצֶת שֶׁל בִּתּוֹ" . ברור שמאחורי התיאורים הסטריליים...
אל הספר