219 בשנות השישים נתעשרה שירתו של סיון במגוון רחב בהרבה של דמויות ואירועים מן התנ"ך : אברהם, יצחק, יעקב, לאה, משה, שמשון, שאול, דוד ועוד . בנוסף, נטלו חלק משמעותי בשיריו גם דמויות מן הברית החדשה : יוחנן, ישוע, מריה, מרים המגדלית, אולי כחלק מן הרצון של המשורר בבידול ובייחודיות בהשוואה למשוררים בני דורו, דוגמת משה דור, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ ואחרים, שנמנעו מהתכתבות עם טקסטים מן המקורות הנוצריים או מיעטו בה ( פנחס שדה, נתן זך ואריה סיון הם יוצאי דופן באשר למקומם של מוטיבים נוצריים ביצירתם ) . עבור אריה סיון, הבחירה בקאנון הנוצרי כמקור תמאטי לגיטימי, היא גם חלק מתהליכי גיבוש הזהות המקומית ביצירתו, שכן, כמו המקרא לפניה, גם הברית החדשה, שהאירועים המתוארים בה התרחשו ברובם בתקופת בית שני, היא חלק מן הביוגרפיה הגיאוגראפית, ההיסטורית, הארכיאולוגית והתרבותית של ארץ- ישראל . וכלשונה של קרטון-בלום ( תשס"ו, עמ' 12 ) : "החוויה המכוננת של המשורר הישראלי ביחס לברית החדשה היא סוגיית המקומיות . " מכאן ואילך, קרי, בקבצים שהופיעו אחרי ארבעים פנים ( 1969 ) , מראשית שנות השבעים ועד למאה הנוכחית, הלכו והתג...
אל הספר