209 לא מוצלח להביע את צער הזולת" ( עמ' 25 ) . שיר זה עוסק בקוצר ידה של השפה להביע את חוויית השכול של אב, שגופת בנו לא נמצאה . השיר מיוסד על אנאלוגיה ניגודית, פרי רוחו של המשורר, בין מצבו של " אָב שֶׁל טַיָּס שֶׁנֶּעְדַּר / מִקְּרַב-אֲוִיר עַל הַמִּדְבָּר / וְלֹא נוֹדַע מֵהֵעָלְמוֹ ", לבין דדלוס המיתולוגי, שנאלץ למשות את גופת בנו איקרוס מן הים ואחר-כך, " קָבַר אוֹתָהּ בְּאִי אֶחָד / וְשָׁם יָשַׁב יָמִים רַבִּים / לְהַתְקִין לוֹ מַצֵּבָה " . בדרכו שלו, השיר מנסה להמחיש בצורה אפקטיבית, ככל הניתן, את כאבו הנורא שבעתיים של מי שאיבד את בנו במלחמה, אך אין לו מקום משלו שבו יוכל התאבל עליו . ואילו השיר הנועל את המחזור : "לקסנדו, היא בית שאול" ( עמ' 30 ) מקשר, אף הוא, בין מקורות ספרותיים שונים, כדי להבנות את הממד המקאברי של חוויית האמהוּת הישראלית . ראשיתו של השיר היא בהקבלה החזותית, שפורש השיר בין הנשרים השחורים לבין האלמנות ה"שחורות" המקוננות על מות בעליהן, ובתוך כך הוא מגיע גם אל אגדה עממית ידועה על אודות הנשר שחטף את התינוק בשדה, והאם שרדפה אחריו בהר, כדי להשיבו אליה . אלא, שסיומו הקטוע של ה...
אל הספר