171 בכפל המשמעות של אריגה וכתיבה, ביוונית ובלטינית, שכן בשתיהן הטקסט ( Textus ) משמעו, הן נוסח כתוב והן אריג — נטבע, כידוע, על-ידי הפסיכואנאליטיקנית וחוקרת התרבות והספרות, הפוסט-סטרוקטוראליסטית, ז'וליה קריסטבה ( Julia Kristeva ) , בשלהי שנות השישים של המאה העשרים . קריסטבה הלכה בעקבות תפיסותיו התיאורטיות של הבלשן וחוקר הספרות הרוסית מיכאיל באחטין ( 1895 - 1975 ) , ובמיוחד אחר מושג ה'דיאלוג' במשנתו, כדי לפרוץ את גבולות הטקסט כמערכת סגורה ואוטונומית . עיקרה של הגישה האינטר-טקסטואלית, בחקר התרבות בכלל ובחקר הספרות בפרט, כרוך בטענה, שמשמעות היצירה הספרותית — ובעצם, המשמעות של כל טקסט שהוא — נעוצה לא רק בתוך גבולותיה שלה, אלא ברשת מורכבת של זיקות אל טקסטים מסוגים שונים . לשון אחר, טקסטים לעולם מנהלים דיאלוגים זה עם זה במישורים שונים של משמעות, כיוון שכל טקסט מכיל בתוכו, הן את השימושים הקודמים שנעשו בו ( ובמרכיביו ) בעבר, והן את הטרנספורמאציות החדשות בו ( , Allen 2000 ) . לפי הרשב ( ,2000 עמ' 15 ) : "ב'משמעות' אנו מתכוונים לכל דבר הנאמר בטקסט, לכל דבר היכול להיות מובן על ידי הקורא . יחידות ה...
אל הספר