169 די להתבונן בעושר התימאטי, החווייתי והרעיוני, שבמקבץ השירים דלעיל, כדי לעמוד על מגמת ההתפשטות וההתרחבות ביצירתו של אריה סיון : באזל העיר, והתמונה הסימבולית מראשית המאה העשרים, משמשות כבימת הצדעה לחוזה המדינה המוליך את הרעיון הציוני ( "הרצל כמסילאי" ) ; עריה ה'גרמניות' של אירופה בהווה משמשות את סיון לצורך חשיפת העבר הנורא המסתתר מאחורי חזותה המהוגנת של אירופה הקלאסית ( "טיול באירופה הגרמנית" ) ; שאלות של זהות והתבגרות עומדות במוקד שיטוטו של המלט בלונדון בת זמננו ( "המלט בלונדון" ) ; עמידה מול הזמן החולף והזִקנה המתקרבת מאפיינת את הליכתו של המשורר ברחובות ערים שונות, וממשיות מאוד, בישראל ( "ברמת השרון, בשדרה", "רחוב סירקין, הרצליה" ) , ולבסוף נציין את המבט ההיסטוריוסופי על טבע האדם והעולם, כעולה מסיור בעריה של ספרד המודרנית ( "בוגנוויליאות בברצלונה", "גינוני גרנדה" ) . ובאחת, האותנטיות של החוויה השירית ביצירת סיון, מקושרת לזהות המקומית האותנטית של העיר עצמה . בעניין אחרון זה כדאי להוסיף ולהידרש למקצת הדיונים התיאורטיים-הספרותיים סביב דרכי ייצוגה של העיר הממשית בספרות . מנדה-לוי ( ,200...
אל הספר