161 פלאית-אגדית — הלקוחה, מן הסתם, ממעשיות יהודיות עממיות שעליהן ביסס גם עגנון את סיפורו הידוע משנת ,1923 "מעשה העז" — המושכת אותו בדרכו לארץ המולדת העתיקה . משפט מפורסם נוסף המיוחס להרצל, "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים", מהדהד בטור הפותח כל אחד מבתי השיר : "הֶרְצְל . בַּזִּילֵיאָה . עַל הַגֶּשֶׁר . לְבַדּוֹ" ( בזיליאה הוא שמה הרומי הקדום של העיר באזל ) . החיבור בין באזל העיר לבין דמותו של הרצל המסילאי, האיש הבודד המוליך לבדו את הקרונות, הוא הדוק . בסיום השיר הופך הרצל של סיון לטיטן מיתולוגי, שבשארית כוחותיו, לפני מותו, דוחף את רכבת הנוסעים לארץ-ישראל . בבית האחרון בשיר נרמזת דמותו של החכם היווני הקדום, ארכימדס ( "תנו לי נקודת משען ואעתיק את כדור הארץ ממקומו" ) , ולצִדו, יהושע בן-נון ( "שמש בגבעון דום" ) , וכולם יחד מתגייסים למופע הצדעה לכבוד הגיבור הלאומי, שחזונו שינה את מהלך ההיסטוריה היהודית : טִיטָן גּוֹוֵעַ, בַּזִּילֵיאָה, עַל גִּשְׁרֵךְ, טִיטָן אֲשֶׁר גִּשְׁרֵךְ לוֹ נְקֻדַּת מִשְׁעָן ; רְאִי אֵיךְ בִּשְׂמֹאלוֹ הוּא יַעְצֹר אֶת הַתֵּבֵל, זֶה הַכַּדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל אֶל תוֹךְ ש...
אל הספר