147 מצוקות הקיום בפרברי הכרך . בשירתו הבשלה של סיון — למשל, בשיר "סינדרלה מרחוב הקישון" מתוך נופל לך בפנים ( 1976 ) , או בשירים "בוקר בדרום תל-אביב" ו"סמטה מוכת חום בתל-אביב", מתוך גבולות החול ( 1994 ) — תל-אביב מצטיירת כעיר ללא רחמים, הכולאת בתוכה את חלכאיה ונדכאיה ללא מוצא . ולבסוף, עיקר מטרתו של ספרי איננו מבט השוואתי ביצירתו של אריה סיון . אך מן הנושא, ייצוגי הזהות המקומית, התל-אביבית, ביצירתו של המשורר, מתבקשת הערה קצרה על ייחודה של הפואטיקה הסיוונית, בתוך שפע הגילומים של החוויה האורבאנית התל-אביבית ביצירתם של המשוררים העבריים — מהם ילידי העיר ומהם שאינם ילידיה — החל משנות העשרים של המאה העשרים ועד לימינו . דן מירון ( ,1991 עמ' 181 - 184 ) מדבר על : "מעין 'מסורת' תל-אביבית, שבמסגרתה יכלו המשוררים בני זמן אחד, ובני זמנים שונים, לקיים במישרין ובעקיפין דיאלוג פיוטי מתמשך" . בתוך מסורת זו מבחין מירון בין ה'טופוס' המיתי-הגראנדיוזי האופייני לחטיבות מרכזיות ביצירותיהם של אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואחרים, לבין ה'טופוס' הפרוזאי בשירת תל-אביב, שלא הומצא, כמובן, על ידי נתן ...
אל הספר