97 לזמן מחוץ למקום, כשם שאין מקום שהוא מחוץ לגבולות הזמן ( בכל אופן, כפי שהסובייקט האנושי חווה אותם ) . עניינו של באחטין הוא בעיקר באופן שבו כרונוטופים שונים מתכתבים זה עם זה, 'חותכים' זה את זה, מאייכים זה את זה, מבקרים זה את זה וכן הלאה . לדבריו : "כרונוטופים יכולים לכלול זה את זה, לדור בכפיפה אחת, להשתרג זה בזה, להחליף זה את זה, להתייצב זה כנגד זה, להתעמת או לקיים ביניהם יחסי גומלין מורכבים יותר" ( שם, עמ' 179 ) . בעבור באחטין, יחסי הגומלין המגוונים בין זמן ומרחב ביצירת הספרות, הם המפתח לחקר משמעותה . לשון אחר, המערכת המורכבת, שאינה ניתנת לרדוקציה פשוטה וחד ממדית, של האינטראקציות השונות בין מרחבי המקום והזמן ביצירת הספרות הטובה, היא מקור גדולתה . מערך המושגים המורכב הזה, הן של גורביץ והן של באחטין, בצד מושגי מפתח בתחום חקר המיתוסים, ישמשו את ספרי ככלי מחקרי פונקציונאלי בבחינת הדינאמיקה של הזהות הילידית, היהודית-ישראלית, ביצירתו של אריה סיון . בכך, הן המבט הסינכרוני והן המבט הדיאכרוני ביצירת המשורר ייצאו נשכרים מהבנת יחסי הגומלין המורכבים והדינאמיים של המקום והזמן בכתיבתו של המשורר . ...
אל הספר