83 אותן "שכבות ספרותיות" אלתרמניות, אליבא דשקד, הן הפרוזודיה המבוססת על החזרות האנאפסטיות, האפקטים הרטוריים האנאפוריים ( " כִּי תֵּצְאִי" . . . "כִּי תֵּצְאִי" וגם : "אַל תֵּצְאִי, אַל תֵּצְאִי" ) , חומרי הלשון הארכאיים האופייניים הן לאלתרמן והן לרטוש ( "יִסְקָלוּךְ", "יוֹקִיעוּךְ", "עֶרְגַּת הַקָּדִים" ) , וכן, נושא השיר, הקרוב ברוחו לתמה אלתרמנית / רטושית טיפוסית, המקשרת בין האהבה לקנאה . את עמדתו מסכם שקד באמירה : "השיר קרוב אפוא בצורתו, ברטוריקה שלו, בחומרים הלשוניים ובתמאטיקה ל שמחת עניים של אלתרמן ול חופה שחורה של יונתן רטוש ( שיצאו שניהם בשנת 1941 ) " ( שם ) . שני המבקרים דלעיל עוסקים אמנם בהשפעות התמאטיות והלשוניות-רטוריות של אלתרמן ( ורטוש ) על סיון, אך אין הם נדרשים כלל להיבטים ה'טריטוריאליים' בשיר "חדרנו" . והרי כותרת השיר מציבה במוקד את המקום, את המרחב, שבו מתרחשת 'עלילתו' של הסיפור הרומאנטי-ארוטי בעל הגוון המיתי של מאבק הטוב ברע . כלומר, החדר המשותף אינו רק זירת ההתרחשות המקרית של מעשה האהבה בין צמד האוהבים בשיר, אלא הוא, כביכול, גיבורה של הדרמה שבמוקדו . החדר הוא המקלט הב...
אל הספר