45 לפואטיקה של סיון בשנות השמונים . עיקרו של המהלך הוא בניסיון לצמצם, מצד אחד, את הפער שבין האמנות לחיים, ובמקביל, ברצון, הניכר בכתיבתו של המשורר, להפנות את תשומת הלב של הקורא לקוצר ידה של הלשון השירית לא רק לייצג נאמנה את המציאות, אלא, וחשוב מכך, להביא מזור ומרפא לחוליים של אותה מציאות . וכך מבטא זנדבנק ( ,1990 עמ' 103 ) את המהלך דלעיל : "דרך אחת להגדיר את ההבדל בין המודרניזם הקלאסי . . . ובין מה שבא אחריו, מה שנקרא לפעמים פוסט- מודרניזם, . . . היא, לומר שהפוסט-מודרניזם מחזיר את השירה לחיים . הוא מתקומם נגד הבידוד האליטיסטי של החוויה האסתטית, נגד מתן מעמד מוחלט לצורה וללשון" — דברים שנגיעה רבה להם בפואטיקה של סיון ה'מאוחר' . ודוק, אין מדובר במהפכה פואטית מן הסוג שאפיין את השירה הישראלית בשלהי שנות החמישים . נהפוך הוא, אריה סיון הוא משורר מאחר-פרוח ( Late - Bloomer ) , והתהליכים שפקדו את השירה הישראלית בראשית שנות השישים הגיעו עדיו רק בראשית שנות השמונים . ואם לדייק, אז הגיע לשיאו המהלך ההדרגתי, שבו שינתה שירת סיון את פניה כמעט לחלוטין, בהשוואה לתקופת ה'ראשית' שלה . אם בנעוריו הפואטיים...
אל הספר