26 ה'אחרים' כמכונני זהות חברתית-תרבותית תופסים מקום מרכזי גם בעבודתה של גרץ ( 2004 ) . את המפגש בין ילידי הארץ לבין ניצולי השואה, כפי שהוא משתקף ביצירות הספרות והקולנוע הישראליים, היא מגדירה כתהליך פורמאטיבי המשקף את קשיי התבגרותה של החברה הישראלית . ראשיתו של המהלך בהדרה מוחלטת של ה'אחרים', ולא רק ניצולי השואה, מתוך רצון ברור להיבדל מהם, והמשכו בקבלה איטית וכואבת של הניצולים ( ואחרים ) עד לחדירתם אל לב הקונצנסוס הישראלי . עיקר מעייניה בספר הוא בדינאמיקת "ההיטלטלות בין שתי הזהויות, הישראלית-הציונית מזה והיהודית-הגלותית מזה, ובין שני סיפורי המסגרת הבונים אותן" ( שם, עמ' 109 ) . גרשון שקד, בספרו המקיף על ספרויות יהודיות בלשונות לעז ( ,2006 עמ' 21 - 30 ) , נדרש אף הוא לשיח הזהות בכללו, אך הוא מטיל ספק בעצם הנחיצות של הגדרת הזהות, שכן, לדבריו, "בעיית הזהות היא בעיה מורכבת שקשה להגדירה . אין זהויות אנושיות חד-משמעיות : יצורים אנושיים יש להם קשרי שייכות לכמה וכמה מעגלים, וכל אחד מן המעגלים הללו מעצב את זהותם" ( שם, עמ' 21 ) . ואמנם, מעגלי שייכותו של אדם ושל עם הם רבים מספור, וכל אחד מהם עשוי...
אל הספר