561הירושלמים : דורקהיים, ובר ובורדייה לשיטתו, הגורם המכריע בעיצוב החברה הישראלית הוא עובדת היותה חברת מהגרים-מתיישבים . לפיכך לא ערכים ( הגישה המערכתית ) או יחסי כוחות פנימיים ( גישת האליטות ) , ואף לא יחסים מעמדיים ( הגישה המרקסיסטית ) כשלעצמם עיצבו את החברה הישראלית . יתרה מכך, בגישה זו — ואולי זה העיקר כאן — המונח 'חברה' בישראל אינו זהה למונח 'אומה ישראלית-יהודית' אלא הוא רחב יותר, ובכללו גם לא יהודים . על כן מדובר כאן לא על אודות כינון אומה בפני עצמו ( כמו בגרסת 'אסכולת המודרניזציה' ) אלא על בינוי חברה, שהוא מונח מכליל ורחב יותר ( ובכללו כוחות הנגד הפועלים ) . וכך הועמדו במרכז תהליכים סוציולוגיים, כגון הגירה, התיישבות והתנחלות, ולא סוגיות לאומיות מובהקות כמו עלייה, קליטה או זהות, בארץ שכבר מיושבת ; ותהליכים אלה הובילו בהכרח לעימות מתמשך בין המהגרים-מתיישבים ובין החברה המקומית או הילידית . הטיעון הסוציולוגי החדשני החשוב של קימרלינג — בשלב הוובריאני שלו — הוא כי המבנה המוסדי והמאפיינים התרבותיים של החברה הישראלית עוצבו בתוך הדינמיקה ההתנחלותית והעימותית בין המתיישבים לילידים ומתוכה ....
אל הספר