מיישב וכותב: ארתור רופין

53הראשונים : מרופין לבובר חיבורו של רופין בכותרת הסוציאולוגיה של היהודים ( כך אוית במקור ) , שהתבסס על הרצאותיו באוניברסיטה העברית בירושלים ופורסם ב- 1930 בשלושה כרכים, בגרמנית ובעברית, הוא ככל הנראה החיבור המקיף ביותר בתחום מהתקופה שבין מלחמות העולם ( רופין 1930 ) . נוסף על ההיבט הגזעני שיש בחיבור, מובא בו ניתוח מקיף של החברה, של הכלכלה, של הפוליטיקה ושל התרבות של היהודים . כמקובל בסוציולוגיה בת הזמן, הבחין רופין בחיי החברה בין הממד הסטטי ( התנאים ) ובין הממד הדינמי ( הפעולה ) . את הממד הסטטי הוא זיהה עם תכונות תורשתיות, ואת הדינמי — עם תכונות נרכשות . הוא המשיג את העם היהודי כ'גזע' שנוצר בסביבת השנים 1500 - 1000 לפני הספירה, כתערובת שמקורה בעמים שונים מאזור המזרח הקרוב — ארמים, בדואים ופלשתים . כאשר פוזרו היהודים מחוץ לארץ ישראל הם התערו שוב עם גזעים שונים, אבל הצליחו לשמור על זהותם הנבדלת באמצעות הסתגרות ונישואים בתוך הקבוצה בלבד ( אנדוגמיה ) . ככלל, ההיסטוריה של העם או הגזע היהודי, וגם של עמים אחרים, מתאפיינת, לדברי רופין, במחזוריות שנעה בין מומנטים של עירוב עם עמים או גזעים אחרים ...  אל הספר