החינוך הקיבוצי: ״אי-כישלון למופת״?

החינוך הקיבוציב לאיהלישלון לןורךוק ח אלון גן | 51 ״הקיבוץ בית ודרך״ הייתה בעבר כותרת שהעידה על הניסיון לראות בקיבוץ מסגרת חיים השואפת למינון הראוי בין היותו ״בית״, משמע מקום שטוב ונעים לחיות בו, ובין היותו ״דרך״, משמע מסגרת המבקשת לקיים אורח חיים ייחודי ואלטרנטיבי . אם נרצה לסכם במשפט אחד את תהליכי השינוי שעבר הקיבוץ, אפשר לומר שבמרוצת השנים הלך הקיבוץ וחיזק את קוטב ה״בית״, אך הלך והחליש את קוטב ה״דרך״ . האם הקיבוץ הוא סיפור של כישלון או סיפור של הצלחה ? דומה שהתשובה לכך טמונה בפרמטר להגדרת ההצלחה או הכישלון . אם מדד הבחינה להצלחה הוא הישרדות הארגון ויכולתו לספק תנאי ביטחון ורווחה לחבריו, או במילים אחרות – יכולתו של ארגון חפץ חיים להתאים את עצמו לתמורות הזמן, אז מדובר בסיפור של הצלחה פנומנלית . על סף חגיגות המאה ועשרים של התנועה הקיבוצית אנו יכולים להסתכל בהשתאות על ארגון שעבר מהפכה חקלאית, לאחר מכן מהפכה תעשייתית, לאחר מכן מהפכת השכלה, וכעת – מהפכה מבנית שהצליחה להתגבר על משבר טוטלי – כלכלי - חברתי - דמוגרפי – ולעבור מפרפורי גסיסה וקמילה לצמיחה כלכלית ודמוגרפית . אם בשנות התשעים נטשו ...  אל הספר