עֵרֶךְ שֶׁל אֶבֶן חֵן

127 יררְגִגן לְהבְדִּיל בֵין תכְשִיט לְבֵין תָאַף שֶנִ מֵאִירמבָטָםאַף אִם , אֲנָשִים לֹא פִּקְחִים בָרְאוּת מֵחד, תֵי סֵפֶר לְמכְבִירבחיִים יֵש סְפָרִים וּבָ דמָנוֹק קָטָן בְשִעוּר שֶל מְליעֲשֶה תִה ימ, ךְדָימֵאִ להָבִים שֶבְקָים על הָאֱמֶת עוֹבְרִים וְשָוֹדְעִה ימ אֵר אֶת רִשְעוּת הָאָדָם בְמָשָלקָשֶה לְתָ מָחִיםהלָהּ על הצְה אָקֶר תטֶּלֶת הבֹמוּטָב שֶתרְנְגֹ אֶת גן הפְּרָחִים, שוּף יֵצֵא לִרְאוֹת הָעֵמֶקנְשֶי i שֶל אֶבֶן חֵן בְגוּף עֲגלְגלהנָבוֹן לֹא מָצָא אוֹרָהּ ל שְכִיל לֹא חָפץ לְהרְגִיע נפְשוֹ בְגוּף סְגלְגהמ תלִימָה אַחר גְר בָד וְלִתְפֹּכֵיצָד יוּכל לִגְזֹ, יןוִרְפּ מִי שֶבְחיָיו לֹא הִשְחִיל חוּט לְקוּף שֶל מחט i שהסתיים בגירושיןס של בעלה אליהוונת המשוררת היא ליחַכשייתכן לההדבר מתבטא גם בחרוז האחרון שאופיו השאָ ) . ראה קורות חייה ( . מינית  אל הספר