במעברות העברית: בין מערב למזרח בשירת יהודה הלוי

188 גלילי שחר כעסק גדול . אך דבר מה נותר . ו"את שנותר מייסדים המשוררים" . 1 אנו שואלים על מה שנותר, על שארית שעודה למחשבה . והמחשבה באה במתווה שמורישה לנו השירה . ולכן שאנו שואלים על מקום ומושב ושארית המחשבה בלשון, ושואלים על אפשרויותיה של המילה לפתוח פתח למגורים, אנו שואלים על דרך השירה . 2 זו הדרך לשאול באופן מהותי את שאלת השפה בתורת מקום . אנו שואלים על המילה במובנה השירי, להיות מושב לשבת בו . אנו שואלים על המילה השבה ממרחקיו של השיר, מתהומות הלשון . זו דרך ללכת בעיבוריה של העברית ולעבור במעבריה . וזו דרך לשוב במעברותיה ולהיות בה בהתעברות ( שהעברית נעשית מעוברת, כלשון רחם, לשון רחמים ) . המילה, אנו אומרים, באה מן השיר ? איזה שיר ? היא באה מן השיר הרחוק . כי שמותיו אינם שגורים בשגרת הימים, וכל האמור בו רחוק מאתנו וזר לנו ואינו מובן עוד . זה פשרו של השיר שהוא "סוד", כי ידיעת השיר תהיה רק בעתו ( ולא ב"אחשינה" ) . כך אנו נכנסים לתחומו של השיר, אנו נכנסים אל סודו בד-עת . האם נקלענו לסתירה ? והאין אלו סתרי הלשון של השיר ? השיר הוא לשון הרת-משמעות, והנאמר בו רב-פשר, אך כל הנאמר בתחומו של ה...  אל הספר