2 18 ענת ובספר הזה את כותבת פעם ראשונה : "עַל אֲחוֹתִי שֶׁעָלְתָה בְּעָשָׁן / הַשָּׁמַיְמָה / אֲנִי יוֹדַעַת רַק שְׁנֵי דְּבָרִים : / אֶת שְׁמָהּ / וְאֶת חַיּי תַּחְתֶּיהָ" . אגי אלה באמת שני הדברים היחידים שאני יודעת עליה . השם זה עניין של אינפורמציה, אבל חיי תחתיה זאת חוויה קיומית . אני בת יחידה הייתי להוריי . אני לא הכרתי אותה, את אחותי . אבל אני יודעת שאני תחתיה וזאת חוויה קיומית לא פשוטה . הם שרדו את המלחמה, שבו ונפגשו ואני הייתי התוצאה של המפגש הזה . פירוש הדבר להיות מעין תשובה ניצחת שלהם כלפי העולם ותשובה ניצחת זה אומר שאני הייתי צריכה תמיד להיות, כמו שגם כתבתי באחד השירים, בסדר, לעמוד ישר, זקוף . יש עד היום איזה נקודה כזאת בין השכמות שאני חשה בה את הנגיעה של אמא שלי, שהייתה אומרת בהונגרית "עמדי ישר", ולפעמים בגרמנית : "קוֹפְּף הוֹך" – ראש גבוה, עמדי ישר . שזה אומנם גם נגיעה בגוף, אבל היא סוג של עמידה בעולם . הם היו אנשים שלא דיברו על מה שהם עברו ומבטם היה מופנה קדימה ואני באמת מרגישה מין תשובה ניצחת כזאת . לפני שנה נסעתי פעם ראשונה לסילצ'ה, זה הכפר שבו נולדתי בטרנסילבניה . יצא ...
אל הספר