21 1 במשך השנים התברר שהכתיבות הללו שכתבתי הם כמו פרקים בתוך מסע גדול בעקבות הזמן האבוד, כדי למצוא את מה שאינני יודע מה אני רוצה למצוא . ברור לי שאני רוצה להיות במסע הזה . ברור לי שהמסע הזה מרתק אותי בגלל שהוא מתרחש בשפה . יש משהו בשפה שהוא אינסופי, שהוא רווי, שמילה מסתירה מילה, שמאחורי הדברים יש כנראה עוד דברים, והדברים האלה הולכים ומתגלים ככל שאתה הולך בתוכם . הם לא מחכים לך בצד, הם לא רוצים במיוחד שאתה תגיע אליהם . הם נמצאים בתוך הדבר שאתה מחולל אותו . ענת כשאני חושבת על איך אתה כותב, אני מנסה לדמיין אם אתה מרים את העיניים ומסתכל על המציאות, למשל, יושב בפינת הרחוב ומסתכל או שאתה עם הדף כל הזמן, כמו מישהו שמנסה לקפוץ ראש אל תוך הדף, מנסה לצלול עוד ועוד פנימה, לאיזשהו מימד חדש . ישראל אין לי שום טכניקה אחרת חוץ מאשר עיפרון ונייר . אז למעשה כמו צייר שמסתובב עם פנקס וכל הזמן רושם את מה שהוא רואה, שומע וכולי . מה שנחשב כדבר כמעט טבעי ונורמלי אצל ציירים, נחשב קצת כמוזר אצל משוררים, אבל אני חושב שזה אותו דבר . ענת מאיפה אתה מתחיל ? ישראל אני לא יודע מאיפה אני מתחיל . זה דבר שאין לו התחלה ....
אל הספר