4 3 פ ת י ח ה חורף 2005 , גשם זלעפות בחוץ . בחדר קטן בעיתון "כֻּל אל עַרַבּ" בנצרת, יושב המשורר סמיח אל-קאסם, מתקן עוד מחזור שירים ושולח לדפוס . אני מצטרפת אליו לשיחה על הכתיבה שלו, של מי שפרסם עשרות ספרי שירה ופרוזה וקנה לעצמו מקום של אחד המשוררים המרכזיים בשירה הערבית ברחבי העולם . אבל שיחה על כתיבה מחייבת גם שיחה על הקריאה, כלומר מה קוראים, אלה שקוראים את שיריו ? האם הם מפרשים את שורותיו באופן אישי או פוליטי ? האם במיקום שלי אני יכולה לקרוא את שיריו מעבר ל"פוליטיקת הזהויות" ? או האם אפשר שהנוף יהיה פשוט נוף ? סמיח אל-קאסם עונה לי דרך הסיפורים על ביתו בכפר ראמה, שבגליל, על המולדת שנלקחה ממנו, ולבסוף מסביר כיצד משורר יכול להגן על החיוך גם באמצעות המילים . סמיח את מכירה את ג'ורג' אורוול, הוא אמר על המאה ה- 20 : "אנחנו חיים במאה פוליטית", ופוליטיקה נכנסת לכל תחומי החיים שלנו . זה לא עניין של פוליטיקאים שלא נוגע לנו, זה עניין של חיים ומוות . פוליטיקה זה גם כלכלה, זה גם חברה, זה גם שוני תרבותי, זה אישי . כך שאי אפשר להרחיק את היצירה מהכאב האנושי, מהכאב החברתי . אי אפשר . סופרים, משוררים א...
אל הספר