פרק 4 : "ריח של פרוזדורים יהודיים" | 197 גמדים, ולא פֵיגלה, ולא מאומה" ( שם : 167 ) — הוא מבטל בנחרצות : "אדרבה, מרוב ימים עוד יוסיפו זוהר וחריפוּת, וככול אשר יתיישנו, כך יחזק כוחם וכן ירבה מִתְקָם" ( שם ) . ביאליק משחזר בפירוט רב את בית ילדותו על כליו וחפציו ועל המאכלים שהוגשו בו כמקור הראשוני לנביעת השירה ( שם ) . כך תיאר את ההתרחשות בחדר הבישול של אימו בערב חג : מיד עולה בדמיוני כל חדר-הבִּשּׁוּל של אִמי בערב יום-טוב . אמי והשפחה — הסינרות בּמָתניהן ושַרוֻליהן מופשלים עד מרפקיהן, עומדות הן מזוּינות במעגילות וּמגלגלות בצק על-גבי הטבלא, ממרסות ביצים בקערה, יוצקות שמן מצהיר לתוך גומות בתִלֵּי סֹלֶת [ . . . ] באפי עולה ריח ערב מחַיה נפשות של מאפה תנור וּמנחת סֹלֶת בּלוּלה בשמן וּבחלמוני ביצים, וּלאָזְנַי מגיע קול פעפועים ורִחוּשים של לביבות צפות בשמנוניתן בתוך מחבת [ . . . ] וּשאר מיני תופינים, פָּתות אותם פִּתִּים כעין לוקש"ין ועשׂה אותם קוגיל"יך וּקנובקאות בצִמּוּקים וּבכרכּוֹם וּבקִנָּמוֹן [ . . . ] בולמוס אוחזני . פי מתמלא ריר ואגודלי נתקעת שלא מדעתי בין שִׁנַּי ( שם : 176 - 177 ) . ב...
אל הספר