פרק רביעי : צחוק אחרון | 215 האישה לפני שהתאבדה העירה את בעלה כי רצתה לדבר אתו, אולם מפאת עייפותו ביקש לדחות את השיחה . הוא התעורר משנתו לקול יריית ההתאבדות שלה . סימני השאלה המלווים את האירוע גורמים למספרת לחוסר שקט . היא תוהה מה רצתה האישה להגיד לבעלה, מה הרגיש הבעל, מה הייתה משמעות החיוך שחייכה אליה כשנפגשו במסיבה . מות האישה אם כן, מתאפיין בתחושת חוסר וודאות . לדברי משה רון "החוויה הפוסט-מודרנית היא כל מה שנובע מתחושה חריפה של אי-וודאות לגבי אפשרות של זהות מקורית וחד-פעמית . האי-וודאות חלה על כל מרכיבי השיח ועשויה להיות ניכרת בכל רמה : הסובייקט, האובייקט, השפה, המשמעות, החברה" ( מצוטט אצל אופיר, 2000 [ 1994 ] : 115 ) . אי-הוודאות בשיח היצירה מתעצם לנוכח עובדות שונות הקשורות בשמה של המספרת : במסיבה שפגשה את האישה המתה היא מספרת שהציגו אותה בפניה כסיוון, ובסוגריים היא מעירה שכיום קוראים לה "רוחל'ה" ; בסוף הסיפור היא מתארת כיצד נודע לה על ההתאבדות מחברתה, ומסיימת במשפטים הבאים : יותר אני לא בקשר עם החברה הזאת, ואינני יודעת מה קרה לבעל . אני יודעת שמחר אשנה את שמי לתיקי או לציקי, ומחרת...
אל הספר