פרק שלישי: היחסים שבין ה'אני' לסביבה

132 | האם את צוכה או בוחקת שנתפס כאנוכיות לבין מסירות ואחריות ( גילגן, 1982 : 145 - 148 ) . ה'אנוכיות' היא שם כולל לחופש ביטוי עצמי, למימוש עצמי ולשליטה ללא פשרות של ה'אני' על דרך חייו . מול האנוכיות ניצבת האחריות, המתאפיינת בהיענות לצורכי הזולת . במרכז אחריות זו ניצבת טובת הכלל, שהיא פועל יוצא של מסורת חברתית רבת שנים, אשר קידשה את תפקידי האישה למען סביבתה . האישה אמורה לשחרר את בעלה מעול מלאכות הבית, הכוללות הן עבודות פיזיות והן טיפול בילדים וחינוכם, ובו בזמן עליה לספק את צרכיו וללדת את ילדיו . אחריות זו נתפסה, ועדיין נתפסת בלא מעט חברות, כחובה מוסרית המוטלת על נשים . התנערות ממנה משתמעת לא פעם כחטא מוסרי כלפי הסביבה . הקונפליקט בין אנוכיות לבין אחריות לסביבה מהווה גורם דומיננטי המפריע לנשים לנהל את חייהן בצורה משוחררת, מפני שנשים "אינן רואות דרך לשלוט בחייהן מבלי לחשוש שבעמידה על דעתן, תיראנה אנוכיות ולכן תחטאנה באי- מוסריות" ( שם : 158 ) . הקונפליקט המתמשך הזה מאלץ נשים לבחון כל הזמן את מערכת היחסים שלהן עם סביבתן . קונפליקט זה, בין הגשמה עצמית לבין אחריות סביבתית, ממשיכה גיליגן, א...  אל הספר
הוצאת גמא