פרק ראשון : האישה הצוחקת מעצמה | 51 קְצָת עוֹמֵד ) לֹא הִשְתָּאֵיתִי מִזֶּה וְגַם לֹא נִפְנַפְתִּי . . . ( "כשעלתה בי פלומת מלאכים", השפלה הפנימית : 18 ) בקטע זה, הפותח את השיר, מזוהה ה'אני' מבחינה מינית עם אברי מין נקביים וזכריים . ההומור נוצר מהשילוב בין דמות המלאך לבין התיאור הגברי באמצעות איבר המין . ידועים שני הדימויים הקיצוניים והדיכוטומיים לאישה בכתיבה הגברית : דימוי 'המלאך' ודימוי 'המפלצת' . 'המלאך' מסמל את האישה הענוגה, הנכנעת, הנכבשת על ידי הגבר . בשיר הפכה משעול את 'המלאך' הנשי למלאך גברי באמצעות סינתזה של אברי מין נשיים וגבריים . ההוגות הפמיניסטיות גילברט וגובאר מחזיקות בדעה ש"על הנשים להמית את האידיאל האסתטי שבאמצעותו 'הומתו' הן עצמן, אל תוך האמנות . כמו כן מוטל על כל הסופרות להמית את כפילו וניגודו המתבקש של המלאך, את ה'מפלצת' הביתית, שגם פני המדוזה שלה ממיתים את היצירתיות הנשית" ( גילברט וגובאר, 2007 [ 1979 ] : 148 - 149 ) . את ההומור יוצרת משעול באמצעות לשון הדיבור, המכונה בפי פרויד "גסויות" . דמות ה'אני' היא, דואלית : קיימות בה שתי זהויות מיניות — נשית וגברית כאחד, היוצ...
אל הספר