“מיסות קטנות” על ביקוע הטריטוריה של הספרות בבית אחד של ארז ביטון

208 עמרי בן – יהודה בסקירה שבחלק הראשון, ביטון, בוזגלו, שיטרית ובן – הראש המרוקאים, לעומת עמדתה של תקוה לוי העיראקית . המחקר, ואולי דווקא זה המזרחי בישראל, לא שם לבו להבדלים המהותיים בין הקהילות השונות המרכיבות את אותם ״מזרחים״ כביכול, ובכך ממשיך במובן מסוים את ההתעלמות השיטתית מעומקן של התרבויות העדתיות בישראל על ידי ההגמוניה ( כהן 2002 , 16 ) . המרוקאים, המהווים את העלייה הגדולה ביותר מארצות המזרח, פוזרו יותר משאר העליות בין עיירות הפיתוח השונות בארץ . נוסף על כך, האינדיווידואליזם הקיצוני של קהילה זו, ונטייתם התרבותית ההיסטורית לאי – ציות וחוסר התאגדות, כולם גרמו לכך שקהילה זו נחשבה גם ל ״בעייתית״ ביותר מבין קהילות המזרחים בארץ : ״הסבר אפשרי אחד להיותו של המשתנה ׳מרוקו׳ בעל השפעה כשלעצמו טמון בכך שהתנגדות לממסד, כמו גם אי רציונאליות, אינם נתפשים על ידי מרוקאים כפועל יוצא מהמפגש הקונקרטי הקשה עם הממסד הישראלי ׳האשכנזי׳, אלא כחלק מרכזי מ׳המרוקאיות׳ . ״ ( כהן 2002 , 104 ) אני בהחלט חושב שיש מקום להניח את קיומו של הבדל די מהותי בין המרוקאים לבין העיראקים, המהווים ללא ספק את האליטה התרבות...  אל הספר