"בּוֹא מִן הַפִּנָּה אֶל בָּמַת הַבָּמוֹת" - על הלשונות השונות בשירתו של ארז ביטון

148 אלמוג בהר בתשובות של מי עומד לשירותו של האחר, אולי כמי שעובד בחנות בדיזנגוב, אותה קנה : "קָנִיתִי חֲנוּת בְּדִיזְנְגּוֹב / כְּדֵי לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ / כְּדֵי לִקְנוֹת שֹׁרֶשׁ / כְּדֵי לִמְצֹא מָקוֹם בְּרוֹוָל" . ( שם ) קניית החנות נבעה מתוך רצון להשתייך לרחוב האופנתי ואל בית הקפה האופנתי הממוקם בו . כמהגר המבקש לקנות שורשים בארצו 1 חש הדובר שהשפה במקום זה אינה שלו, החדשה בין בני המקום, על כן הוא "שולף" אותה . בסופו של דבר נִסיון קניית השורשים אינו מצליח להוליד בו דבר מלבד זרות : "הַפְּתָחִים הַפְּתוּחִים כָּאן / בִּלְתִּי 2 מודיע הדובר ושב, "בשעה אפלולית", אל חֲדִירִים לִי כָּאן", ( שם ) 3 המסומנת כאחרת, אליה המקום האחר ואל העברית של הפרברים, חוזרים, כשיבה אל בית לאחר העייפות בעיר הגדולה . אבל זהו בית שסומן על ידי העברית של תל – אביב כשבור, עממי, נמוך, עִלג בעלגות של מהגרים . העברית של ביטון אינה מסתכמת בשני סוגים אלו : העברית התל – אביבית השלמה, הנקייה, המעודכנת, אך גם הקרה והטכנית, והעברית של הפרברים, האחרת, הלא נקייה והלא – מעודכנת . מעבר לעברית קיימת השפה האחרת, האחות, הערבית הי...  אל הספר