"ילד בלי פנים": על העיוורון בשירת ארז ביטון

138 הדס שבת – נדיר 5 וכן בכתב העת אפיריון הוא כמו חודר לנקודת בשירו "אנחנו זרים" העיוורון של הנרטיב הישראלי על אגן הים התיכון ומשתהה שם . ביטון אינו פוחד משיטוט נפשי במרחביו של אותו ים ואינו מתבצר בטריטוריה מוגדרת ונבדלת . הוא בוחר שלא להרחיק מן העין את הים – תיכוניות ; הוא מפרק את האידיאה הים – תיכונית לשרשרת של נרטיבים שבסופו של דבר מיתרגמים לרעיון קונקרטי ולחיבור בין ישראל ובין מרוקו — המדינה המצויה בקצה המערבי, הנגדי לישראל, של הים התיכון . ואלו הן מילותיו של השיר "אנחנו זרים" : אֲנַחְנוּ זָרִים וְהַזָּרוּת כָּוְתָה אֶת עֵינֵינוּ וְאִם נָמוּת נָשִׁים עַרְבִיּוֹת תַּעֲבֹרְנָה תֹּאמַרְנָה הָאִישׁ הָזֶה זָר נִזְרֹק עָלָיו קֹמֶץ עָפָר שֶׁלֹּא יֹאכַל אוֹתוֹ הַתַּן ( ביטון, 1994 , 3 ) שיר זה פורסם בשתי גרסאות : הגרסה המצוטטת לעיל היא המקורית, ואילו גרסה נוספת, עם תוספות, פורסמה בספר תמביסרת – ציפור מרוקאית ( ביטון, 2009 , 29 ) . להלן תוצג התייחסות לשתי הגרסאות . השיר פותח בהצהרה באשר להגדרת הזהות של היהודים המגיעים לחופי מרוקו : "אנחנו זרים" . לאחר גירוש ספרד, הקורבן היהודי הפנים את נקוד...  אל הספר