68 חביבה פדיה הסיפור האישי הקיומי הזה זורם מן הפרטי אל הכללי . הטרגיות הקיומית הכפולה כאירוע ממשי וכמטאפורת הגירה מופיעה בעדינות מרובה בשיר "חתונה מרוקאית" . באופן טראגי, המשורר שפותח את שירו בשורה "מי שלא ראה חתונה מרוקאית מימיו" הוא אדם עיוור . את התמונות האלה העומדות לזרום מעכשיו בתוך השיר הוא חייב היה לראות כילד קטן, לפני שעלה ארצה ולפני שהתעוור . לו היו עכשיו עיניו נפקחות דרך נס, לא היה רואה עוד בארץ חתונה מרוקאית ממשית שכזו . וכך, באופן גורלי, קו העיוורון האישי הפך לנקודת עוצמה המספקת את המבט הפנימי המזוכך, הטהור, על מציאות שחלפה, מציאות שההוויה הישראלית התעוורה כלפיה . בסיום השיר, המשורר פונה למי שלא היה בחתונה מרוקאית ונותן לו כרטיס להיכנס למהומות הלב שלו, לעולם הפנימי שנדחק לאזורי זיכרון מוסווים . ה . השירה מתארת דמויות קונקרטיות, או דמויות שנמשות מן הזיכרון, או דמויות עכשוויות, המבליטות את מצב ההתרסקות של מי שהיגר לכאן ושובץ בתוך מסגרת אחרת . מפאת קוצר היריעה לא אנתח כאן תופעה זו, שהתייחסתי אליה בהקשרים שונים, אבל כנגד האני הרסיסי, המפורק, המרוכז בעצמו, מופיעים שלל דמויות ותי...
אל הספר