פרק 2 : הגוף הציוני והגוף היהודי בכתיבתו של אפלפלד 57 עמדתם של הנערים פליטי השואה שהגיעו לארץ ישראל : “היה קיים גם איזה רצון להוכיח שאנחנו חזקים, שאנחנו גבוהים, רצון להוכיח שאנחנו יכולים לעשות לא רק את האפשרי, אלא גם את הבלתי אפשרי“ ( בלבן 1980 ) . הניסוח מעיד לא רק על המוטיבציה הגבוהה של הנערים אלא גם על כשלונם הצפוי להתמודד עם הבלתי אפשרי, כלומר עם אשמה בלתי מוגדרת שמבקשים להטביע בתודעתם ועם אידיאל גופני שאיננו בר מימוש . הגוף הציוני נשאר מדומיין, מיתולוגי . ההבנה שמעניק הרומן ביחס לחוסר הממשות של הגוף הציוני והיותו מבנה מדומיין בלבד, הוא שלב חשוב בערעור הניגוד הרווח בין הגוף הציוני לבין הגוף היהודי 20 הגלותי . השיח הציוני מתגלה כפעולת סימון ביחס לגוף, אשר מבחינה בין גופים תקינים, אידיאליים, לבין גופי פגומים, חולים, שיש לתקנם . השיח הזה נוכח ברומן כטכנולוגיית כוח המופעלת על גופם של נערים לא רק באמצעות מילים והטפה אלא באמצעות שיטות ענישה, פיקוח, כליאה, גירוש, ושיטות אלה אמורות לשוות לזהות הגופנית הציונית מעמד של קוהרנטיות, או ליתר דיוק “פיקציה של קוהרנטיות“ ( בטלר 2003 ) . אולם הטקסט ...
אל הספר