הקדמה: אמנות הסימפטום ביצירתו של אהרון אפלפלד

אמנות הסימפטום 8 הקשר הישיר למסורת המשפחתית וחיפושה מחדש, ועם זאת מצליח אפלפלד לרתק בכל פעם . רפרטואר המאפיינים הבולט הזה של הנרטיב הספרותי, יחד עם הפריון הבלתי נלאה של הסופר, שמפרסם רומן בתדירות של אחד לשנה, מצביעים על אופי “קיפודי“, אשר מעלה את השאלה האם החזרה מחלחלת לתוך הריקמה העמוקה של הטקסט הספרותי עצמו, ואף מייצרת את הרטוריקה והפואטיקה שלו . החילחול הזה - וגם בכך מתגלה ייחודו של אפלפלד - איננו מתבטא בעיסוק מפורש בסיפורים של אובדן, אסון קולקטיבי, חוויות טראומטיות של דיכוי שמונחלות מדור לדור, אלא להיפך, הוא מתבטא בהימנעות מתיאור של האסון המוכר, של המוות הלא נתפס, של האבל הבלתי אפשרי, של השואה . הימנעות זו מאפשרת לאפלפלד ליצור ספרות שבה הדמויות אינן מסוגלות להעיד מתוך הכרה מלאה על מה שהתרחש במציאות אלא לכל היותר לסמן את השברים הלא מתחברים של תודעתן . זו ספרות שחותרת תמיד אל מה שמסתתר מתחת לפני השטח . לא רק אל האנטישמיות והדיכוי שהופנה כלפי יהודי אירופה בתקופות שונות, אלא במיוחד אל האופן הכמעט סמוי מהעין בו יהודים הפנימו את הדיכוי ; לא רק אל דימויים אנטישמיים שהנוצרים עשו בהם שימוש ...  אל הספר