'דרך ארץ' ו'חולין על טהרת הקודש': השתקפותם של תהליכי הציביליזציה בספרות המוסר וההנהגות

300 אורתודוקסיה ומשטר המודרניות חולין נעשין על טהרת הקודש, כענין שכתב הרמב"ם ( שמונה פרקים ה ; משנה 495 תורה, הלכות דעות ג, ג ) על פסוק 'בכל דרכיך דעהו' ( משלי ג, ו ) . טענתו של בעל השל"ה מדגימה היטב את הבסיס המרחיב והמכליל של ספרות ההנהגות . בעל ההנהגות אינו מסתפק בתרי"ג המצוות הנאמרים בפירוש אלא מוסיף עליהן הנהגות רבות התלויות בלב 'שאין להם מדה ושיעור' על מנת לקדש את סביבתו, את גופו ואת איבריו, הלא הם 'המדות התרומיות, וקדושת אברים חיצוניים ופנימיים' . במסגרת זו אף ענייני חולין, על מכלול הפונקציות הכלולות בהן, צריכים להיעשות על 'טהרת הקודש' . מושג מורחב עוד יותר של 'דרך ארץ' מובא במסגרת 'שער האותיות' : ונהוג הדרך ארץ בשלשה דרכים . אחד, דרך שלמות הנהגת אדם בעצמו . שני, דרך שלמות הנהגת האדם בביתו . שלישי, דרך שלמות הנהגת האדם בזולתו . ובכל דרך מהדרכים הוא נוהג בשלש שלמיות הכוללים כל השלמיות, דהיינו, שלמות הממון, שלמות הגוף, שלמות הנפש, אשר רמזו רבותינו ז"ל בפסוק ( בראשית לג, יח ) 'ויבא יעקב שלם', ופירשו, שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו ( בבלי, שבת לג ע"ב ) . והם רמוזים באהבת האל יתברך...  אל הספר