ההבחנה בין היהדות המקראית ליהדות התלמודית

62 אורתודוקסיה ומשטר המודרניות היהדות ההיסטורית ה'תלמודית' שוב לא נתפשה כהמשך רצוף של יהדות הברית הישנה, אלא כדת חדשה, המיוסדת על שיבוש ומינות של טקסט זה . התלמוד הוכרז כמכיל סטיות חמורות מצורת ההבנה הפשוטה ( להוציא מהפרשנות הנוצרית ה'רוחנית' לכתובים ) של הברית הישנה, ופעולות שונות כנגדו שכללו תביעות לצנזורה ולשריפה החלו מיושמות במקומות שונים . הבחנה זו ערערה על התפישה הנוצרית האוגוסטינית הקלאסית, שראתה ביהודים, ובברית הישנה בכלל, עדות לנכונותה של הדוקטרינה הנוצרית, תפישה שביסודה עמדה הנכונות לסבול את היהודים . ההסתכלות החדשה קבעה שאם התלמוד אינו אלא עיוות וסטייה של הברית הישנה, ממילא אין הוא הולם את דפוס היהדות כ'עדות' שאוגוסטינוס תבע לשמר . במקביל הוגדר התלמוד כמכיל 'טעויות אינספור, עיוותים, גידופים ודברי 56 הרשעות' . המאה ה- 13 הייתה צומת מרכזית בתרבות אירופה מכיוון נוסף : בתקופה זו הגיעה לידי גיבוש מלא, מבחינה פילוסופית ומשפטית, הסינתזה של החוק הרומי והתאולוגיה הנוצרית במסגרת הגותו של תומס אקווינס ( 1274 – 1225 Aquinas, ) . גוף הגותי זה עומד במרכז תהליכי הרציונליזציה וההסדרה של העק...  אל הספר