פרק שמונה עשר : הנמנעות בתיאולוגיה של מיסטיקנים חסידיים • 351 נקשר לגשמי נעשה אור . . . וז"ש פ' בשלח : ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה, שהיה חושך למצרים ואור לישראל . ובזה י"ל מ"ש בבראשית רבה : חושך – אלו מעשיהן של רשעים, ר"ל הסוברים כי העיקר רק השכלה לבד, כיסוד האש שהוא חושך טרם יתדבק בגשמי, ואור אלו מעשיהם של צדיקים, שמקושרים במצוות מעשיות . . . ולכן פרעה שהכחיש במצוות מעשיות ולא הניחם לזבוח, היה לו חושך, מה שאין כן לישראל . ולכן הגם כי קיבוץ ההפכיים בנושא אחד הוא מגדר הנמנעות ולא יתייחס גם אל הבורא, כמ"ש בעקידה שער פ', אבל כאן היה ב' הפכיים שכשנכנס ישראל לבית מצרי נתהפך לאור מטעם הנ"ל . . . 688 נעבור מכאן אל התיאולוגים החסידיים שהביעו התנגדות חריפה לתזה הרציונליסטית בנושא הנמנעות . אלו הם, כאמור, סוכניה העיקריים של מהפכת הרמ"ע, ובעקבותיהם התגבשה בדורות אלו לקונצנזוס היהודי החדש . אין פלא כי אחד הקולות החסידיים הראשונים שאנו שומעים בנושא הוא קולו של ר' נחמן מברסלב, מן המבטאים העזים והמקוריים של תנועת התחייה הדתית שחולל הבעש"ט . מוטיב מרכזי בתורת ר' נחמן הוא ההתנגדות הגורפת, או מוטב לו...
אל הספר