� 242 הורות - ללא רגשות אשם צמד המילים ”משעמם לי“ נזרק לאוויר כשהילד לא יודע להעסיק את עצמו לבד בפעילות המציבה רמת ריגוש נמוכה . הדבר מאפיין בעיקר מצבי מעבר : כאשר חבר או סבתא בדיוק הלכו הביתה, כאשר הגיע תורו של האח הקטן לשחק במחשב, כשנגמרה תוכנית טלוויזיה - אז כל דבר משעמם והשעמום הופך לאמצעי לחץ על ההורים . בדרך כלל הלחץ עובד, לפחות בהתחלה . אולם בשלב מסוים הדבר הופך לבלתי אפשרי עבורנו, או אז נמצא את עצמנו אומרים משפטים כגון : ”אני לא יכול כל היום לבדר אותך – תלמד להעסיק את עצמך“, והמצב נגמר בכעס וברוגז . השאלה היא האם ”הגדרת התפקיד“ שלנו כהורים כוללת דאגה בלתי פוסקת לבידורם ולהעסקתם של ילדינו . התשובה היא חד�משמעית : לא ! כאשר אנחנו נענים לילד, אנחנו נותנים לו לגלגל את האחריות למידת העניין שלו אלינו, ובכך מונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד להתמודד עם שעמום או עם פרקי זמן שבהם אין פעילות מוגדרת . כשם שילד חייב ללמוד להיות אחראי ללכת לשירותים לפני שמאוחר מדי, ללכת לישון כשהוא עייף, להחזיר דברים למקום, לאכול כשהוא רעב, כך הוא צריך ללמוד להשתעמם . זאת משום שכמו שכולנו יודעים היטב, רגעים של ש...
אל הספר