� 196 הורות - ללא רגשות אשם מרגיש ) בצדק ( כי ילדו הרך בשל לרכוש הרגלי התנהגות בסיסיים, אך משום מה הנסיונות ללמדו להיפרד מבלי לבכות, להירדם במיטתו בשקט ובשמחה ולא בזרועותיה של אמו או במיטתה, להיפרד מצעצוע אהוב מבלי לקבל התקף זעם, להפסיק לזרוק את המזון לרצפה או להיתלות על הווילון היקר ולהרסו, להסכים לעשות אמבטיה עם אבא ועוד, אינם צולחים למרות כל המאמצים . לא מעט הורים חשים כי אין זה משנה מה יעשו, הילד ימשיך בשלו עד אשר יגדל, ומכאן הם מסיקים כי כדאי להניח לו ולחכות בסבלנות עד שיגדל ויבין . הבעיה היא, הורים יקרים, שאין חיה כזו ”להניח לו“ עד אשר יגדל . כאשר הילד מתנהג באופן מסוים, וההורה מגיב ) או מתעלם, שגם זה סוג של תגובה ( , התגובה משמרת ולעיתים קרובות אף מחריפה את ההתנהגות הבעייתית של הילד . לעומת זאת, תגובת ההורה יכולה להשפיע על הפסקת ההתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות למתן אותה, ובכך תכין את הילד ליום שבו ניתן יהיה ללמדו ביתר קלות לשתף פעולה עם הוריו בתהליך החינוכי . במילים אחרות, להורה אין ברירה, עליו ללמוד כיצד להגיב נכון ולו רק על מנת להניח את התשתית למזעור נזקים חינוכיים עתידיים . אז...
אל הספר