"זְאֵב, זְאֵב" - שיר אבל על מות האח הבכור

254 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ לאחר ההתאבדות של אחיו, מספר מנור : היו אותות של מצוקה . הוא כל הזמן היה אומר שנמאס לו מהחיים, היה מסתכל מחלון ביתו לעבר בית הקברות המקומי ואומר שהוא בקרוב יגיע לשם . . . הייתי אומר לו : "עזוב, שטויות" . באמת לא האמנתי שיהיה לו האומץ להתאבד . צחוק הגורל הוא שבמשפחה שלנו [ ויינר ] אני נחשבתי לפגיע, לרגיש, לזה שצריך לעטוף אותו ולשמור עליו, ובסוף נשארתי לבד . ( בהיר, 2004 . 6 . ,8 עמ' 12 ) כדרכו מנור מעבד גם אירוע קשה זה ומוצא נתיב פורקן בכתיבת השיר ״זאב זאב״ . זְאֵב, זְאֵב ( 2003 . לחן וביצוע : חנן יובל ) אָמַרְתָּ שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לִחְיוֹת וַאֲנִי לְךָ עָנִיתִי, עֲזֹב שְׁטֻיּוֹת, תִּרְאֶה אֶת הַיְּלָדִים, אֶת הַנְּכָדִים תִּלְמַד לְהִזְדַּקֵּן, אֵין צֹרֶךְ לְהַקְדִּים, זְאֵב, זְאֵב . אָמַרְתָּ שֶׁאֵין טַעַם לְהַמְשִׁיךְ, שֶׁהַכֹּל סְבִיבְךָ שׁוֹקֵעַ וּמִזְּמַן הֶחְשִׁיךְ, תַּפְסִיק לְהִתְפָּרֵק, לְהִתְפַּנֵּק, מַעֲלִיּוֹת תְּלוּלוֹת יָדַעְתָּ לְזַנֵּק, זְאֵב, זְאֵב . אֲחִי הַגָּדוֹל, הַכֹּל יָכֹל, מָה תַּגִּיד לְאִמָּא ...  אל הספר