212 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ וּבַלֵּילוֹת הֲכִי קָרִים הָיוּ וַדַּאי גַּם אֲחֵרִים שֶׁאֶת גּוּפֵךְ הִשְׂבִּיעוּ נַחַת . הֵן אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, הָיָה לִי כִּשָּׁרוֹן גָּדוֹל לְהִזְדַּקֵּן אִתָּךְ בְּיַחַד . מנור כתב שירים רבים על נושא ההזדקנות והזקנה, ובתוכם שירי ייאוש, שירי קבלה ושירי אהבה . שיריו על הזקנה מסכמים את יצירתו לאורך החיים ויוצרים תופעה חדשה בפזמונאות הישראלית – דובר לירי המתאר את כל שלבי חייו . מתי כספי מתייחס לנושא זה ומעיד : "הנושא הוא לא אטרקטיבי, אבל הוא מושא לקנאה . מי כותב ככה ? מי שאוהב באופן אבסולוטי" ( ריאיון 2019 ) . אותה אהבה אבסולוטית מקושרת בשיר "אנחנו" להזדקנות משותפת : אֲנַחְנוּ ( 1975 . לחן וביצוע : דני מסינג ) לְעוֹלָם, בַּטּוֹב בָּרַע, בְּיוֹם שֶׁמֶשׁ אוֹ בְּיוֹם קָרָה, מִטֶּרֶם וְעַד שׁוֹךְ הַסְּעָרָה - אֲנַחְנוּ . אֲנַחְנוּ . אַתְּ רוֹאָה, אֲנִי עוֹד עֵר וְרוֹצֶה אִתָּךְ לְהִשָּׁאֵר, הַלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁפַּעַם וְיוֹתֵר - אֲנַחְנוּ . אֲנַחְנוּ . רַק בְּעֵינַיִךְ יֵשׁ לִי עוֹד בַּיִת, רַק בְּעֵינַיִךְ יֵשׁ יַ...
אל הספר