שירי אהבה משנות השבעים: "בְּרִית עוֹלָם"

164 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ השיר הראשון משתעשע עם הצליל "ל", כאשר מנור מפרק את המילים הכוללות את הצליל וכותב אותן מחדש תוך כדי שימוש בטכניקה השירית של אליטרציה 20 למשחק המילים הזה תכלית רטורית : הוא מפנה את תשומת כחלק מהמצלול . ליבו של המאזין או המאזינה לשילוב בין המילים לבין הלחן, הקצב והמלודיה הנטועים בתוך המילים עצמן ( שֶׁשָּׁלַ - לַ - לַחְתִּי ) . מבחינה תוכנית, השיר עצמו הוא מטפורה למרחב האהבה בין בני הזוג, כאשר בן הזוג אינו מניח לאהובה, אלא שב ומזכיר לה את קיומו . הנה הבית הראשון והפזמון מתוכו : שִׁיר שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהּ ( 1970 . לחן : מתי כספי . ביצוע : לא אכפת להם ) כֵּן, זֶה הַשִּׁיר שֶׁלָּהּ, שֶׁשָּׁלַ - לַ - לַחְתִּי לָהּ . הוּא יְנַתֵּר, הוּא יְאַתֵּר אוֹתָהּ בְּכָל עֵת . שִׁיר שֶׁלִּי - לִי - לִי, שִׁיר עַלִּי - לִי - לִי - לִי - לִיז . הוּא מִתְחַצֵּף, הוּא מְלַ - לַ - לַ - לַטֵּף . כֵּן, זֶהוּ הַשִּׁיר שֶׁלִּי - לִי - לִי - לִי וְשֶׁלָּהּ - לָהּ - לָהּ, הוּא תָּמִיד יִרְדֹּף אוֹתָהּ, וְתָמִיד יַזְכִּיר הוּא לָהּ . כֵּן, זֶהוּ הַשִּׁ...  אל הספר