הקדמה לשירי האהבה של מנור

136 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ בשירה העברית עד שנות השישים, והדבר נכון גם לגבי הפזמונאות הישראלית . זיוה שמיר ( 2008 ) בוחנת את התגלגלות שירי האהבה העבריים : ביאליק כתב שירי אהבה ותאווה, אך לא אִפשר להם להיות נהנתניים, ולכן מזג לתוכם רעיונות לאומיים ודתיים . באופן מפתיע, יש מחסור בשירי אהבה יצריים גם בדור משוררי שנות השלושים והארבעים [ . . . ] מדוע נחשבו שירי האהבה ז'אנר אסור, אפוף תחושת הפקרות ופריצות ? התשובה לכך נעוצה באותו רעיון שנתקבע במרוצת הדורות במקורות ישראל, דורות רבים לפני שנקבע הניגוד הניטשיאני "הבראיזם - הלניזם", ולפיו שירי אהבה אינם אלא עניין ל"יוונים" נהנתנים וחסרי עכבות, ולא לבני ישראל הצנועים, המתנזרים מהנאות היצר . ( עמ' ,11 13 ) גם בפזמונאות הישראלית יש מיעוט של שירי אהבה שאינם קשורים לנושאים לאומיים עד שנות השישים : הימנעות משירי אהבה "טהורים" בשנים שלפני קום המדינה איננה מקרית ; זוהי מגמה עקבית בשנים אלה . ידוע על לא מעט שירי אהבה שנכתבו על ידי משוררים בתקופה הנדונה, אך הם אינם מולחנים בתקופה זו אלא הרבה יותר מאוחר . כך למשל, שי...  אל הספר