ג. על חודה של חרב מסוכנת: מבט משולי החסידות

יצירתו של מיתוס פשיסחה 223 26 גם אצלו ניכרת אימערכת קשריו עם החוזה, את מנהגו לאחר בזמן התפילה וכדומה . היכולת לתאר באריכות את תולדות היהודי, ועל כן הוא ניגש מיד לצייר את דמותו של ר' שמחה בונם . מרקוס זיהה עצמו כתלמידו של ר' שלמה רבינוביץ מרדומסק, תלמידו של ר' מאיר מאפטא – מי שהיה בעיני מרקוס 'יורשו' הלגיטימי היחיד של החוזה . לפיכך הוא בז לכל מתחריו של ר' מאיר ובמיוחד לפשיסחה, וביקר בחריפות יתירה את פועלו 27 הוא ראה בגישתו האקסצנטרית של ר' שמחהשל ר' שמחה בונם כמנהיג של חסידים . בונם סכנה של ממש לנאמנותם של החסידים לאורח החיים המסורתי : 'הוא רצה לתקן את החסידות בדרך שהייתה עלולה לאמת את חששות כל מתנגדיה הותיקים, שלא התקיימו 28 עד כה' . בעיני מרקוס הייתה כת חסידי פשיסחה חבורת 'המונים מפוקפקים' פורקי עול, שיצאה לערער את סדרי החברה : אל מטה מצביאים זה נצטרף כל הנוער, אשר בדור הקודם רגיל היה לרוות את צמאונו לדעת בישיבות אשכנז, השוממות כבר בזמן ההוא, נוער שעמד תחת רשומם הרענן של האדמו"רים הגדולים [ . . . ] הנה כי כן התארגנה חבורה שתופית, מסתפקת במועט ומשוחררת מכל נמוסי הצבור, שרדפה בלעג ולגלו...  אל הספר