ד. משפחה, תלמידים ומורשת

פרק חמישי 180 ליבלי איגר יחיה אשר נדבר בו להלן ) . 129 כי בנו האחד ר' ישראל ז"ל וחתנו ר' שמואל 130 ( אשר ידענום פנים אל פנים ) לא נהגו בכהונה גדולה . המה היו נכבדים בעדה ובביהמ"ד של אביהם, אשר בו התפללו אח"כ בחירי העיר, לא לאשר דבקו בחסידות, רק להקל מעליהם חומר בית המדרש של הקהל, ששם התפללו היראים התמימים אשר התנהגו כדרך המתנגדים הראשונים ולא נתנו לדבר ולהשתעשע בעת התפלה, תחת אשר בבית המדרש של הרבי היתה חירות שלמה . בעיר נמצאו אחדים, וביחוד נשים צדקניות, מן הפוסחים על שתי הסעיפים אשר נתנו לפעמים כסף לר' ישראל להתפלל בעדם לעת מצוא על קבר אביו . 131 ואשתו מרת חנה משרכת דרכי המסחר והיא המליכה צדיקים חדשים ותושיבם בערים הקטנות ותמצא שכרה . 132 צדרבוים מעיד על כישלונם של צאצאי החוזה – בניו, בנותיו, חתניו וכלותיו – לשמר את המוניטין שיצאו לאביהם כצדיק חסידי מפורסם, בבחינת 'אין נביא בעירו' . מתיאורו עולה כי בית מדרשו של החוזה המשיך לשמש שטיבל חסידי מקומי, שרבים ממתפלליו לא היו חסידים אלא מחפשי מפלט מהאווירה הנוקשה ששררה בבית הכנסת הקהילתי . רק בנו הבכור, ר' ישראל, נשאר להתגורר בבית ברחוב שירוק...  אל הספר