פרק רביעי 122 נחשבה לאחד מסממני ההנהגה, וסיפורים רבים מתארים את המעמד שבו ניאות צדיק שזה עתה עלה לגדולה לקבל קוויטלך מאת גדולי החסידים כאות המבשר באופן רשמי את ראשית פועלו כמנהיג . הדבר סימל את הסכמתו הפומבית לשאת בעול ההנהגה ואת הכרת עדת החסידים בו כמנהיגם . החסיד יכול היה להגיע בעצמו אל החצר, לרשום בעצמו את בקשתו או להיעזר בשירותיו של לבלר מקצועי שהתמחה ברישום פתקאות אלו והיה מצוי בחצרות הצדיקים, לצרף אליו 'פדיון' ולהגישו לצדיק . כך נכח החסיד במעונו של הצדיק כבפגישה פרטית, ועם זאת יכול לשטוח את בקשתו בתיווּך המילה הכתובה שחסכה ממנו את הישירות שבבקשתו, את ניסוחה הנכון בזמן אמת ואת ההתרגשות שבחוויית הפנייה האישית אל הקדוש הנערץ . חסידים יכלו גם לשגר את הקוויטל האישי שלהם באמצעות שליחים, אם נמנע מהם להגיע בכוחות עצמם או שרחקה להם הדרך, או להתאגד ולשלוח קוויטל קולקטיבי ( בלשון החסידים 'כּללות צעטיל' ) , המיועד אף הוא להתייחסותו הפרטנית של 72 כך נהגו גם המבקרים בחצרו של החוזה מלובלין, הצדיק לכל אחד ואחד מהרשומים בו . כפי שסיפר אחד מחסידי תלמידו ר' שמעון מירוסלב ( נפטר 1849 ) : בהיותינו במ...
אל הספר