מבוא

14 אופיר עבו, תניא ציון-וולדקס המספרים עליו . ההתבוננות ה'עיוורת' הסובייקטיבית במוצהר במוצגי המוזיאון היא זו שמעידה על דרכים שונות לספר ולהבין את העולם . [ . . . ] הסברו [ של האיש הרואה לאישה העיוורת ] מזמין את הצופים במסך השחור לצייר בדמיונם כעיוורים את הציור . 2 אך נדמה שיותר משהבמאי מנכיח את אי-יכולתה של האישה העיוורת לראות, הוא מסיט את מבטנו אל נקודת מבטה מכיוון שהיא מנהירה את מה שאנו, ציבור הרואים, איננו מסוגלים לראות . יחסי הגומלין המורכבים שבין היצירה, האיש הצופה בה, האישה שרואה באמצעותו והצופים בהם, מעוררים ספק אם פעולת ההתבוננות שקופה ואופני ההתבוננות שלנו מובָנים מאליהם . הסצנה מזמינה להתבונן בהתבוננות ומזכירה לנו שבני אדם מעניקים משמעות לעולם הנחווה בעזרת אמצעי ביניים, תיווך פרשני . ראיית העולם של המבקרת העיוורת מונעת מאתנו להשעות את הספק על ידי העלמת המתבונן, ועושה למעשה את ההפך : מנכיחה את המבט . יתר על כן, היא מנכיחה גם מגוון של מבטים ומביטים . בהמשך הסרט מסבירה האישה כיצד היא חווה את התיווך של יצירות אמנות : 'כל מְספר הוא בא מרקע שונה, מתרבות שונה, מידע שונה . כל המכלול ...  אל הספר