244 פרק שבעה-עשר מתאווה אליהם . בתחילה, ניסה פרויד להשתמש בתיאוריית מילוי המשאלה גם עבור חלומות הסיוט . כך למשל, ב"חלום הזאבים", הסיוט שחלם סרגיי פנקייב ( "איש הזאבים" ) ואשר יוצג בהרחבה בפרק התשעה-עשר, שיער פרויד שהחרדה הרבה שעורר החלום נעוצה בעובדה שהחלום ניסה לתת מענה לפנטזיה לא מודעת ומפחידה מאוד : המשאלה של פנקייב שאביו יחדור אליו מאחור ( כמו אל אמו, בסצנה הטראומטית של הוריו מקיימים יחסי מין, שבה צפה והדחיק ) . החלום אפשר אם כן לפשר בין תביעות האיד והסופר-אגו, על ידי שהדחיק את המשאלה לסיפוק מיני מהאב והתיק את החרדה מפני האב אל הזאב . את ההתעוררות מהחלום ראה כתקלה של המנגנון משמר השינה, בעטיה משתחררת מהלא מודע אנרגיה רבה מדי, המשבשת את השינה . בהמשך עדכן פרויד את גישתו . כך, למרות שניתן תמיד לראות בחלומות אלו הגשמה של משאלות אגרסיביות, מזוכיסטיות, או תוצאת האשמה שמחולל הסופר-אגו, הכניס פרויד לתיאוריית היצרים מושג חדש : דחף המוות ( פרויד, 1920 / 1968 ) . בספרו מ ע ב ר ל ע ק ר ו ן ה ע ו נ ג הוא נדרש לנושא הסיוטים הפוסט-טראומטיים, בהבנה שאלה אינם מבטאים משאלה התואמת לעקרון העונג ואינם...
אל הספר