פרק שלישי: החלום בפסיכואנליזה הפוסט־פרוידיאנית

64 פרק שלישי וכאדלר ) . השינויים התרחשו לכן מאוחר יותר, בתקופה שלאחר פרויד, ואשען על סיכומו של נוי בהצגת עיקריהם בשורות הבאות . מרגע שמוקד העניין הפסיכואנליטי נהיה ה"אני", על שלל תפקודיו המארגנים והמווסתים ( תפקודים שקודם לכן פעלו במרחב הנפשי ללא תיאום או יד מכוונת ) , נהיה גם החלום חלק מהפונקציות של האני . ראייתו של פרויד את החלום כתוצאתו של המאבק בין המשאלות היצריות לבין ה"צנזור" הקשתה על הכללת שני היריבים ( המנסים האחד להערים על השני ולפקח זה על זה ) , תחת אותה קבוצה תפקודית . החל משנות החמישים של המאה העשרים נתפס החלום כפעילותו האקטיבית והיזומה של האני וכמשרת את משימות הארגון והעיבוד שלו, ולא עוד כתגובה לחומר לא מודע הכופה את עצמו על האני . השינוי השני נוגע לתפקידו הזניח, אליבא דפרויד, של החלום הגלוי . פרויד לא ראה בו משמעות הראויה לפירוש וקבע ( אם כי הוא עצמו לא נהג * * שדיבר * היה הראשוןכך בפועל ) שאין להתעכב על פירושו . אריק אריקסון מפורשות בדבר ערכו של החלום הגלוי ( 1954 Erikson, ) , וזאת מתוך הבנתו שבמשחקי ילדים חשובים לא רק התוכן, אלא גם הצורה, התבנית, המבנה בחלל, חלוקת הזמן ...  אל הספר