266 | איים של סיפורים - נרטיבים אישיים ומקצועיים של מטפלות ומטפלים באמצעות אומנויות חלק מהכותבים דנו בטקסט עצמו בתהליך הכתיבה האישי והקבוצתי שלהם . אולי העיסוק הזה שלהם בתהליך הכתיבה ראוי לדיון נפרד, שכן במובנים רבים מרחב הכתיבה אשר התהווה בהשתלמות היה מרחב מעבר : בין האישי לפואטי, בין שני אלה לתאורטי, בין האומנות לתרפיה ( כפי שנעשה בטיפול עצמו ) , בין התרפיה לאומנות ( כפי שנעשה בכתיבה ) . כל זאת קרה בקבוצה שלמרות כל הקשיים, ההתנגדויות, הפחדים והשינויים הצליחה להיות שמורה, תומכת, קשובה ומעצימה . במובן הזה ייתכן שמרחב הכתיבה – כפי שהוא התהווה בקבוצה, וכפי שהוא התבטא בתהליך האישי אשר חווה כל אחד מן הכותבים ובדינמיקה הקבוצתית – היה מעין הדמיה ( סימולציה ) למתרחש בקליניקה של המטפל באומנות : הוא נע בין החוויה לשפה, ובסופה של התנועה נוצר הטקסט . הדבר אשר מאפיין את כל הטקסטים בספר זה הוא הצלחתם לשלב צורות פואטיות מגוּונות למכלול טקסטואלי אחד . מכלול זה הוא תאורטי וגם פואטי, מודל טיפולי וגם אמירה אישית חד - פעמית . בהמשך לקביעתו בנושא הסוגה הספרותית שהכתיבה האנליטית משתייכת אליה, אוגדן מתאר את...
אל הספר